להלן הצעת עקרונות יסוד ליישוב הסכסוך הישראלי – פלשתיני:
1) בשטחיי יהודה ושומרון שמעבר לקו הירוק (גבולות 4 ביוני 67) תקום מדינה פלשתינית.
2) כל המתנחלים הישראלים אשר ירצו להישאר בישוביהם יוכלו לעשות כן.
3) כל הפליטים הפלשתינים אשר ירצו בכך, ישובו למדינת ישראל או למדינה הפלשתינית.
הפליטים לא יחזרו לבתיהם הישנים אלא ישוכנו בישובים ובבתים חדשים.
4) מספר הפליטים הפלשתינים אשר ישובו למדינת ישראל, לא יעלה על מספר המתנחלים הישראלים אשר יישארו במדינה הפלשתינית.
לפיכך, במידה ויבחרו כל המתנחלים לחזור למדינת ישראל, ישובו כל הפליטים למדינה הפלשתינית.
5) יהודים שיישארו במדינה הפלשתינית, יבחרו אם להישאר אזרחיי ישראל או לקבל על עצמם אזרחות פלשתינית מלאה.
6) יהודים שיבחרו להישאר במדינה הפלשתינית תחת אזרחות ישראלית, יהיו במעמד תושביי קבע במדינה הפלשתינית: הם יצביעו לכנסת ישראל, אך ישלמו מיסים למדינה הפלשתינית, יקבלו שירותים ממנה, יתדיינו בבתי הדין שלה, ויהיו כפופים לחוקיי המדינה הפלשתינית כתושבי קבע.
7) המדינה הפלשתינית תהיה מפורזת (למעט נק”ל), ושעריי הגבולות בינה ובין מדינת ישראל יהיו פתוחים למעבר חופשי של אזרחיי שתי המדינות.
העברת סחורות תתבצע על פי הסכמיי מיסוי ומכס.
8) מזרח ירושלים, כשאר הישובים מעבר לקו הירוק, תהווה חלק מהמדינה הפלשתינית, ועל תושביהּ היהודים והפלשתינים יחולו הכללים שפורטו לעיל.
- – -
יש לי שאלה: האם אתה מנסה להגיע להסדר שיהיה צודק או להסדר שאתה מאמין שהפלסטינים יהיו מוכנים לקבל? והרשה לי להרחיב
אם אתה מחפש פתרון צודק, אזי חייבים להביא בחשבון את הפליטים היהודים ממדינות ערב. אלו ששוקמו במ”י ואף אחד לא מבקש להשיבם. הם זכאים להתיחסות כמו כל אדם (או צאצא צאצאו של אדם) אשר נדד בעקבות החלטת החלוקה. נקודה נוספת המחייבת התיחסות היא הערבים החיים במדינת ישראל – מה יהה גורלם? האם מצבם יושווה למצב היהודים בפלסטין? כנאמר בסעיף 6. ואם לאו, מדוע שיצביעו לפרלמנט היהודי כאשר
?מקבילהם אינם מצביעים לפרלמנט הפלסטיני
אם אינך מעוניין לחפש את הפתרון הצודק, הערכי והתיאורטי, אולי אתה מכוון אל פתרון שאתה מאמין שהפלסטינים יקבלו. ואולי אכן הם יקבלו את פיתרונך. אולם ללא התיחסות לשתי הנקודות הקודמות, אינני חושב שהפתרון שהצעת הינו הוגן ליהודים – אלו שהושפעו מהחלטת החלוקה ומלחמת השחרור (פליטים, מגורשים, חללים, נכים וצאצאי צאצאיהם) ואלו שלא. ולכן גם אם הצעתך מקובלת על הערבים, היא לא תהיה מקובלת על היהודים. כידוע לכולנו מנסיונות עבר מרים, כפיית פתרון לבעיה פוליטית לא עובד בטווח ארוך (ולרוב גם לא בטווח קצר) כפייה על היהודים לקבל פתרון שאינו הוגן אינה מוסרית, וברמה הפרקטית אינה ישימה. בנוסף איני מאמין שללא התערבות חיצונית בענינים פנימיים ישראלים הצעתך תקבל תוקף חוקי – רוב אזרחי ישראל, ומחוקקיה לעולם לא יאמצו פתרון המפלה יהודים בצורה כה בוטה – רק משום שהם יהודים. וגם אם יחוקק (בישראל או בעולם) חוק
.המפלה יהודים בצורה כה חמורה, לעולם אטיל ספק בחוקיותו
ולכן אסכם כך: הפתרון המוצע אינו מוסרי, אינו ישים ואינו חוקי. אני תומך
.בניסיונות גישור, אבל גם היהודים זכאים לשיוויון
פליטים תמורת פליטים, מתנחלים תמורת ערביי 48, שלום תמורת שלום, שיוויון לכולם יהודים, ערבים, וזכות הגדרה עצמית לכולם. בואו *ביחד* נפתור
.את בעיית 47, ונסיים את מלחמת האזרחים שפרצה אז
דוני הכבאי
———
“סבתא של קופיקו נוסעת לשודיה
רוצה להשתתף באליפות העולם”
By: דוני on July 6, 2010
at 6:49 pm
שלום ותודה על דבריי הביקורת שלך המסייעים לי לבחון את הצעתי
אתה מעלה שתי הסתייגויות וגוזר מהן שהצעתי אינה הוגנת כלפי היהודים. ההסתייגות הראשונה היא אי-הכנסת הפליטים היהודים ממדינות ערב למסגרת הפתרון. לדעתי, זו אינה “בעיה” אמיתית שזקוקה למענה, מאחר ולא ידוע לי על אף פליט יהודי או צאצא שלו המעוניין לחזור למדינת ערב. ואף על פי כן, אם יש בכך לרצות מישהו, אין בעיה להכניס להצעה סעיף המאפשר לכל פליט יהודי לחזור למדינה ממנה בא, דבר שכמובן ייכנס ל”חישוב הכללי”, דהיינו: יוסיף למיכסה המותרת של הפליטים הפלשתיניים המורשים לחזור למדינת ישראל. בין כה וכה אני מעז לנחש שאיש לא ינצל את האפשרות הזו. הסתייגותך השנייה היא הדרישה להשוואת מעמדם של ערביי ישראל עם היהודים שיבחרו להישאר במדינה הפלשתינית. טענתך זו יסודה באי הבנה (אפשר שלא היטבתי לנסח את דבריי) – אתה סבור שהצעתי אוסרת על היהודים להצביע לפרלמנט הפלשתיני – ולא כך היא. הצעתי היא לאפשר להם להחליט האם לקבל על עצמם אזרחות פלשתינית מלאה (הכוללת זכות הצבעה) – ראה סעיף 5, או להישאר תושבי קבע בפלשתין ולהצביע לפרלמנט הישראלי, ככתוב בסעיף 6. דומני שבקריאה זהירה מתבהרת כוונת הדברים
ובכן, באמת שאינני מוצא אי-צדק או חוסר הוגנות בהשגות שהעלית. וכאן אני נידרש לשאלה איתה פתחת: האם אני מנסה להגיע להסדר צודק או להסדר שהפלשתינים יאותו לקבל – ובכן, גם וגם. ראשית כל אני סבור שזהו הסדר מידתי וצודק שבו שני הצדדים נדרשים להתגמש, להתפשר, לתת ולקבל, ושנית אני מקווה שגם הפלשתינים וגם היהודים יוכלו, לא בקלות ולא בשמחה גדולה, לחיות עם ההסדר. ואני משוכנע שכפי שבמידה מסוימת ההסדר המוצע צורם לך, כך הוא גם יגרום מידה של אי נחת בצד הפלשתיני. עם זאת אינני רואה דרך מעשית וצודקת יותר להסדר מדיני של הסכסוך
By: regev on July 6, 2010
at 9:14 pm
תודה על תשובתך. אנא הרשה לי להתעכב על נקודה מסוימת אחת ועת תובנה חשובה אחת:
בבואנו ל’הכניס לחשבון’ את הפליטים היהודים, אם רצוננו לנהוג בשיוויון כלפי כולם, עלינו לומר: רוב הפליטים כתוצאה מהחלטת החלוקה הנם יהודים שעזבו את מדינות ערב. אם במספרים עסקינן. אם ‘נקזז’ כהצעתך את מספרי הפליטים, המסקנה המתבקשת (ושוב היחידה שהיא גם מוסרית ופרקטית) שהפליטים הערבים ‘יקוזזו’ עם הפליטים היהודים והמתנחלים. המספרים יראו לך שכל שיבת צאצאי הפליטים הערבים תעלם כלא היתה. את נושא הפליטות הגנטית, אני מחשיב כקישקוש גזעני. ולכן, ע”מ לאפשר ליהודים לבלוע את ההסכם, אתה מעקר לחלוטין את נושא צאצאי הפליטים הפלסטינים. אם אתה חושב שהפלסטינים יסכימו, אשריך.
התובנה החשובה ביותר בכל הדיון היא סיפור 47. זהו סיפור סטנדרטי וכמעט בנאלי של דקולוניזציה. מיקרים כאלו קרו במקומות רבים – כאשר עול מדכא הוסר באחת מעל קבוצות אתניות שונות. כמו בעירק בימים אלו, או רואנדה בימים אחרים, מלחמת אזרחים פורצת ואנשים מגורשים ונמלטים. זהו זה. זה סיפור ישן ונמצאו לו במקרים רבים פתרונות יציבים. ערביי המנדט לא קיבלו את תוכנית החלוקה, המדינות השכנות התנגדו לה גם כן ולכן התוכנית אינה רלוונטית. אבל הרעיון בבסיס תוכנית החלוקה הינו צודק מאין כמותו – שתי מדינות לשני עמים ומשמעו מדינה יהודית ללא ערבים ומדינה ערבית ללא יהודים, הפרדת כוחות. זה הפתרון המוסרי היחיד גם אם אינו ישים כיום. תבדוק את הסכם לוזאן, זה עבד בסיכסוכים ארוכי שנים. כל הסכם שאינו יציב ויגרום לשפיכות דמים הוא אינו מוסרי. ראה מהיכן החלה וכיצד הסתימה מלחמת האזרחים ביוגוסלביה – זו הדרך היחידה.
לצפות מהיהודים או מהערבים לקבל הסכם שאינו הוגן, לשיטתם, זו דרישה שאינה מוסרית כיוון שתגרום בהכרח לשפיכות דמים. מכיוון שישראל דמוקרטית, גם הרשות המחוקקת וגם הרשות המבצעת אינן יכולות (לא מוסרית, ולא מעשית, גם אם יתכן שחוקית יתאפשר) לנקוט צעדים קיצוניים כנגד רצון העם. ולכן לעולם מ”י לא תוותר על איו”ש ללא פתרון בעית הפלסטינים אזרחי ישראל. יתכן שהפתרון היחיד הינו הצבת דיקטטור בובה פלאסטיני (כמו שביקש רבין לעשות) ולחתום עימו על הסכם המנוגד לרוח עמו. עם שילטון דיקטטורי בניגוד לדמוקרטי אפשר לחתום על הסכם המוגד לרוח העם – ראה את מצרים, ירדן וג’ומאיל.
חוששני שחיתוך קבוצת הפתרונות המקובלים על הפלסטינים עם קבוצת הפתרונות המקובלים על היהודים הינו קבוצה ריקה. כל בר דעת צריך שיהיה מודע לאפשרות שיתכן וזהו המצב כיום ובעשרות השנים הקרובות. יתכן גם שהתמוטטות השמאל הציוני והפת”ח היא מכיוון שהרוב המוחלט של בני האדם בשטח המנדט מאמינים שהחיתוך הוא קבוצה ריקה.
דוני הכבאי
———
“סבתא של קופיקו נוסעת לשודיה
רוצה להשתתף באליפות העולם”
By: דוני on July 7, 2010
at 12:42 am
היי
אינני מעקר את נושא צאצאי הפליטים הפלשתינים. במסגרת הצעתי יוכלו הפליטים ומשפחותיהם לעקור לישראל או לפלשתין, על-פי המכסות המותרות. כמו-כן אינני רואה כיצד הדאגה לצאצאי הפליטים מהווה גזענות (אני מניח שלכך התכוונת בביטוי פליטות-גנטית) – מדובר באנשים אשר נולדו למציאות קשה של מחנות פליטים והגבלות על חרויות כגון: איסור על סוגי לימודים וסוגי עיסוקים וכיו”ב, וכל זה היה נמנע אלמלא ניצחו היהודים במלחמה על הארץ, בלי קשר לשאלה מי אשם במצב שנוצר (שני הצדדים אשמים, כמו גם מדינות ערב אשר מגבילות את הפליטים). אך כרגע בשטח יש קונפליקט מדמם, אשר ירווח לכולם אם ייפתר או יוסדר
באשר ל”חשבון הכללי” – אתה תובע לקזז את הפליטים הפלשתינים וצאצאיהם עם הפליטים היהודים ממדינות ערב בתקופת הקמת המדינה, אבל בכך אתה משנה אלמנט מהותי בהצעה, כיוון שמתחיל הוויכוח על התאריך – למה ללכת דווקא לשנות ה-40 ולא לתאריך אחר, אולי לתקופת המקרא, וכו’. כללי המשחק שאני מציע שונים ופשוטים: מה שהיה – היה, החשבון והספירה יתבצעו רק בזמן אמת, בעת ביצוע ההסכם – כמות הפליטים הפלשתינים שישובו לישראל תהיה שווה לכמות היהודים שיישארו בשטחה של המדינה הפלשתינית. אין כאן ניסיון להתחשבן על העבר אלא לפתור בעיה הקיימת בהווה ומאיבה על חיי כולנו
בהמשך אתה טוען שאין פתרון מוסכם על שני הצדדים, וזה בוודאי נכון, אך אין הכרח דטרמיניסטי שכך יישאר המצב גם “בעשרות השנים הקרובות”. בדיוק בשל כך אני מעלה את הצעתי, שיש בה לדעתי זווית הסתכלות חדשה וסיכוי להביא להסכמה ולהסדר
לבסוף, דומני כי עולה מדבריך גישה של הסתגרות וקיבוע בהנחות יסוד ותובנות אותם שאבת מדוגמאות היסטוריות, אשר יש בהם למנוע את שקילת ההצעה לגופה, כפשוטה, על בסיס של צדק ונכונות לפתרון בעיות אמיתיות הקיימות בשטח. לשיטתך, ברור לגמרי שהכל בלתי אפשרי, שכל פתרון נידון לכישלון גמור, שכל הסדר פרט להפרדה על-בסיס אתני-דתי הוא בלתי מוסרי, בלתי חוקי, בלתי ישים, וכו’. מובן שמרגע שמקבלים הנחות מוצא אלה, נשמטת הקרקע מתחת לכל הצעת הסדר מעשי. ברם, אני סבור שיש בהצעתי זו מימד משמעותי של הוגנות כלפי שני הצדדים הניצים, ומרחב של אוטונומיה בעבור האזרחים, שההכרעה על עתידם האישי ניתנת בידיהם
By: regev on July 7, 2010
at 1:46 pm
עליך לזכור שאין דבר כזה “מדינה פלסטינית” מפני שיש לפחות שתיים כאלה המסוכסכות זו עם זו. הצעתך מבוססת על ההנחה שהם ישלימו זו עם זו ושיהיה גורם בר-סמכא אחד איתו ניתן יהיה לנהל מו”מ. יגידו המומחים האם הנחה זו היא סבירה. ן
By: ראליסט on June 5, 2010
at 7:34 pm
אמנם אין מדינה פלסטינית אך ישנו עם פלסטיני, גם אם מצויות בו סיעות ופלגים יריבים
By: regev on June 6, 2010
at 1:04 pm
מקריאה ראשונה זה ניראה פיתרון טוב, לפחות בתאוריה.ן
מה הביא אותך להגיע דווקא למתווה הזה ? ן
By: אביתר on June 5, 2010
at 2:09 pm
בקצרה, הגעתי למתווה המוצע כאן בעקבות מחשבה על הטענות הפסימיות הנשמעות לאחרונה בשמאל, למשל על-ידי מירון בנבנישתי, ולפיהן לא ניתן עוד להגיע לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, בשל המצב שנוצר בשטח. אמנם טענות אלה אינן משוללות יסוד, אך מתוך ניתוח הקונפליקט עולה, לטענתי, כי שתי הבעיות המרכזיות המונעות הסדר מדיני הן סוגיית הפליטים, אשר המנהיגות הפלסטינית אינה יכולה להותיר מחוץ להסדר, ובעיית התפשטות ההתנחלות בשטחי הגדה. מכאן ניסחתי את פתרון “פליטים תמורת מתנחלים”, שליבו כמובן הוא סעיף 4, ומאפשר לדעתי הסדר צודק, ששני הצדדים יכולים לקבלו
By: regev on June 6, 2010
at 12:52 pm