רוביק רוזנטל פרסם היום מאמר חשוב מאין כמוהו, הקורא לשחרור גלעד שליט.
כל אזרח ישראלי צריך לקרוא את המאמר. כל אדם המחויב לשחרור גלעד שליט צריך להסכים לתוכן הדברים. כל מי שמתנגד להם (בשל פלפולים על מה שכביכול יקרה אם תשחרר ישראל אסירים וכו’), מתנגד, הלכה למעשה, לשחרור גלעד שליט.

ובשולי הדברים: רוזנטל מנסה להסביר, לעצמו ולקוראיו, כיצד יתכן ששליט עדיין שבוי בעוד הציבור מתייחס לכך בשוויון נפש ואינו דורש לאלתר את שחרורו. התשובה מצויה לדעתי בהפרטה הטוטאלית שעברה החברה הישראלית. מקהילה אחת ערכית ואכפתית, הפכה ישראל, בשל תהליכים כלכליים וסוציולוגיים אליהם אדרש בהזדמנות אחרת, לחברה מופרטת עד דק, לאוסף מקרי של פרטים נעדרי זיקה וקשר. וכשמתמוססת החברה ומופרטים מוסדותיה וערכיה, דואג כל פרט רק לעצמו, לקרוביו ולמקורביו, ובלי נקיפות מצפון. מכאן הצלחתם ושגשוגם של פוליטיקאים “מחלקי ג’ובים”; מכאן היחס החיובי להשתמטות מהשירות הצבאי; זו גם הסיבה לדעתי לזלזול וללעג שהופנו כלפי תושבי גוש קטיף המתפנים; וזו הסיבה שלאיש לא באמת אכפת מהידרדרות מערכת ההשכלה והחינוך.
בישראל הנאו-ליבראלית של היום שולטים חוקי הג’ונגל ו”כוחות השוק”: כל אחד לעצמו, וכל אדם שווה לא פחות ולא יותר מהסכום המצוי בכיסו. מדינת ה”משחק סכום אפס”: הרווח שלי הוא ההפסד שלך, ההצלחה שלך היא כישלון עבורי. אין עוד תחושת שותפות או ערבות הדדית; כספים המופנים לרווחה נתפסים ממילא כבזבוז או נצלנות. עזרה למשפחות מרובות ילדים? -סחטנות דתית. תקציב לתרבות? -אוכלי חינם החיים על חשבוננו. תשתיות מינימאליות בכפרים? -שהערבים יגידו תודה שהם לא חיים באיראן או בסוריה. משרת במילואים? -פראייר. רוצה טיפול רפואי? -תשלם, מה יש?…     בקיצור, אמור מעתה: ביבי – אאוט; גידאמק – לשלטון. הנה, הוא כבר קנה לו שלושה גמלאים…
מה הפלא אפוא שבחברה מאין זו עולה בגלוי השיקול הפשוט והקר הבא: אם שחרור גלעד שליט עשוי להביא עלי פיגועים בעתיד, אז אולי בעצם עדיף שיישאר שם.