[דברים בעקבות הערתה של עופרה על מפלגת הצמחונים]

דומה אמנם כי החברה בישראל אינה בשלה עדיין לקבל את דברינו ורעיונותינו, אך זו בדיוק משימתנו: הבאת השינוי המיוחל. על-מנת להגיע לכך עלינו תחילה להשמיע קולנו.
ברם, אחת הבעיות היא שהאנשים נוטים להתייחס לרעיונותינו כאל משהו ש”לא יעלה על הדעת“. דהיינו: הם כלל אינם שוקלים את הדברים! זוהי תופעה מוכרת בפסיכולוגיה האנושית, סוג של דיסוננס קוגניטיבי: על מנת להגן על עצמם מפני הקונפליקט שבין רעיונותינו לאורחות חייהם, מתייגים בני האדם את הצמחונות תחת מגירת ה”לא יעלה על הדעת”, ומה שלא עולה על הדעת גם לא נשקל ברצינות. אולם בכך לא מסתיימת מערכת ההגנה הפסיכולוגית: האנשים גם משכנעים את עצמם שלמעשה הם כן שקלו את הדברים לגופם והגיעו למסקנה ההגיונית היחידה (לאכול בשר) וזאת באמצעות אמתלות שונות (שרשרת המזון, האדם הוא בעל “מבנה” של טורף, וכיוצא באלה הבלים).

ובכן, השאלה היא כיצד ניתן לצאת ממעגל הקסמים של הדיסוננס הקוגניטיבי? כיצד ניתן לגרום לבני האדם לשקול ברצינות את הרעיון שלגדל בעלי-חיים אומללים במכלאות על-מנת להרגם ולאוכלם הוא מעשה פסול מאין כמותו? כאן דומה שהצעותייך ורעיונותייך מהווים צעד בכיוון הנכון.

אולם לפני כן, על-מנת להמחיש את דבריי, להלן דוגמה היסטורית שרבים נוטים לשכוח: בעקבות מלחמת לבנון הראשונה התפרס צה”ל בדרום לבנון באזור אשר כונה “רצועת הביטחון”. משך 15 שנות השהות שם נהרגו ברצועה מספר חיילים מידי חודש בחודשו. ברם, פרט לארגון “ארבע אימהות”, הזניח במימדיו, היתה הסכמה גורפת של 99.9% בעם לפיה היציאה מלבנון היא דבר אשר “לא יעלה על הדעת” [1]. קונצנזוס זה נבע מכך שאנשים לא באמת שקלו ברצינות את רעיון היציאה, אלא דעתם נסמכה על דברי גנרלים ואנשים שנתפסו כמומחים לביטחון אשר קבעו בנחרצות כי הדבר לא יעלה על הדעת (שכן מרגע שניסוג מייד יופגז ויותקף הצפון), וכן שבכל הקשור לביטחון אין להתייחס ברצינות לטענותיהן של אימהות רגשניות. והנה יום בהיר אחד החל השינוי: מספר אנשים בעלי הילה ביטחונית (דוגמת אריאל שרון [2]) הביעו תמיכה בנסיגה. תמיכה זו היוותה לראשונה סוג של “הכשר” לאנשים לשקול ברצינות את רעיון הנסיגה. מרגע שמספר אנשים שדעתם “נחשבת” תמכו בנסיגה, לא נתפס הדבר עוד כרעיון חסר שחר של אנשים תימהוניים, ואז התרחש המהפך בדעת הקהל והסקרים דיווחו על רוב התומך בנסיגה. יש להדגיש: אינני בא לטעון כי הנסיגה היתה מוצדקת או בלתי מוצדקת אלא רק לתאר את אופן השינוי בדעת הקהל.

עלינו אפוא לשכנע את הציבור כי איננו “תימהונים” וכי הצמחונות אינה בבחינת דבר אשר לא יעלה על הדעת אלא דווקא עניין שצריך להישקל ברצינות ובכובד ראש. וכאן אני חוזר לרעיון אשר הצעת: בימינו נודעת לידוענים (“סלבריטיז”) השפעה רבה על דעת הקהל ובעיקר על הצעירים, ולפיכך יש בכוחם להניע את השינוי. דבריהם של סלבריטאים בזכות הגנה על בעלי החיים ואורח חיים צמחוני עשויים בהחלט לשמש כאותו “הכשר” אשר יגרום לרבים לשקול ברצינות, לראשונה, את דברינו, ובעקבות כך אולי אף לתמוך בנו ולהזדהות עם מאבקנו. נשמח אפוא על כל ידוען אשר יביע תמיכה בעמדותינו ויסייע לנו בהבאת השינוי בדעת הקהל אשר בלי ספק בוא יבוא.

—————————————-

[1] אנשים רבים סבורים היום שתמיד היתה תמיכה משמעותית ליציאה מלבנון ואולי אף שהם תמיד תמכו בכך, אולם המציאות היתה שונה לחלוטין.
[2] מעניין לציין כי במשך רוב שנות הישיבה בלבנון היה אהוד ברק דווקא מן המתנגדים לנסיגה ותמיכתו הפומבית של שרון בנסיגה קדמה לתמיכתו של ברק.