Posted by: regev | December 12, 2007

הדיסוננס הקוגניטיבי של הצמחונות

[דברים בעקבות הערתה של עופרה על מפלגת הצמחונים]

דומה אמנם כי החברה בישראל אינה בשלה עדיין לקבל את דברינו ורעיונותינו, אך זו בדיוק משימתנו: הבאת השינוי המיוחל. על-מנת להגיע לכך עלינו תחילה להשמיע קולנו.
ברם, אחת הבעיות היא שהאנשים נוטים להתייחס לרעיונותינו כאל משהו ש”לא יעלה על הדעת“. דהיינו: הם כלל אינם שוקלים את הדברים! זוהי תופעה מוכרת בפסיכולוגיה האנושית, סוג של דיסוננס קוגניטיבי: על מנת להגן על עצמם מפני הקונפליקט שבין רעיונותינו לאורחות חייהם, מתייגים בני האדם את הצמחונות תחת מגירת ה”לא יעלה על הדעת”, ומה שלא עולה על הדעת גם לא נשקל ברצינות. אולם בכך לא מסתיימת מערכת ההגנה הפסיכולוגית: האנשים גם משכנעים את עצמם שלמעשה הם כן שקלו את הדברים לגופם והגיעו למסקנה ההגיונית היחידה (לאכול בשר) וזאת באמצעות אמתלות שונות (שרשרת המזון, האדם הוא בעל “מבנה” של טורף, וכיוצא באלה הבלים).

ובכן, השאלה היא כיצד ניתן לצאת ממעגל הקסמים של הדיסוננס הקוגניטיבי? כיצד ניתן לגרום לבני האדם לשקול ברצינות את הרעיון שלגדל בעלי-חיים אומללים במכלאות על-מנת להרגם ולאוכלם הוא מעשה פסול מאין כמותו? כאן דומה שהצעותייך ורעיונותייך מהווים צעד בכיוון הנכון.

אולם לפני כן, על-מנת להמחיש את דבריי, להלן דוגמה היסטורית שרבים נוטים לשכוח: בעקבות מלחמת לבנון הראשונה התפרס צה”ל בדרום לבנון באזור אשר כונה “רצועת הביטחון”. משך 15 שנות השהות שם נהרגו ברצועה מספר חיילים מידי חודש בחודשו. ברם, פרט לארגון “ארבע אימהות”, הזניח במימדיו, היתה הסכמה גורפת של 99.9% בעם לפיה היציאה מלבנון היא דבר אשר “לא יעלה על הדעת” [1]. קונצנזוס זה נבע מכך שאנשים לא באמת שקלו ברצינות את רעיון היציאה, אלא דעתם נסמכה על דברי גנרלים ואנשים שנתפסו כמומחים לביטחון אשר קבעו בנחרצות כי הדבר לא יעלה על הדעת (שכן מרגע שניסוג מייד יופגז ויותקף הצפון), וכן שבכל הקשור לביטחון אין להתייחס ברצינות לטענותיהן של אימהות רגשניות. והנה יום בהיר אחד החל השינוי: מספר אנשים בעלי הילה ביטחונית (דוגמת אריאל שרון [2]) הביעו תמיכה בנסיגה. תמיכה זו היוותה לראשונה סוג של “הכשר” לאנשים לשקול ברצינות את רעיון הנסיגה. מרגע שמספר אנשים שדעתם “נחשבת” תמכו בנסיגה, לא נתפס הדבר עוד כרעיון חסר שחר של אנשים תימהוניים, ואז התרחש המהפך בדעת הקהל והסקרים דיווחו על רוב התומך בנסיגה. יש להדגיש: אינני בא לטעון כי הנסיגה היתה מוצדקת או בלתי מוצדקת אלא רק לתאר את אופן השינוי בדעת הקהל.

עלינו אפוא לשכנע את הציבור כי איננו “תימהונים” וכי הצמחונות אינה בבחינת דבר אשר לא יעלה על הדעת אלא דווקא עניין שצריך להישקל ברצינות ובכובד ראש. וכאן אני חוזר לרעיון אשר הצעת: בימינו נודעת לידוענים (“סלבריטיז”) השפעה רבה על דעת הקהל ובעיקר על הצעירים, ולפיכך יש בכוחם להניע את השינוי. דבריהם של סלבריטאים בזכות הגנה על בעלי החיים ואורח חיים צמחוני עשויים בהחלט לשמש כאותו “הכשר” אשר יגרום לרבים לשקול ברצינות, לראשונה, את דברינו, ובעקבות כך אולי אף לתמוך בנו ולהזדהות עם מאבקנו. נשמח אפוא על כל ידוען אשר יביע תמיכה בעמדותינו ויסייע לנו בהבאת השינוי בדעת הקהל אשר בלי ספק בוא יבוא.

—————————————-

[1] אנשים רבים סבורים היום שתמיד היתה תמיכה משמעותית ליציאה מלבנון ואולי אף שהם תמיד תמכו בכך, אולם המציאות היתה שונה לחלוטין.
[2] מעניין לציין כי במשך רוב שנות הישיבה בלבנון היה אהוד ברק דווקא מן המתנגדים לנסיגה ותמיכתו הפומבית של שרון בנסיגה קדמה לתמיכתו של ברק.


Responses

  1. האם אתה רואה קשר בין עניין הדיסוננס הקוניטיבי של הצימחונות ושפעת החזירים אשר על פי אירגון הבריאות העולמי מאיימת על האנושות ?ן

    • בשעה מאוחרת זו של הלילה אינני רואה קשר מובהק בין השניים (אף כי אשמח ללמוד על היבטים המקשרים ביניהם), פרט למובן מאליו, דהיינו: רק מנגנון ההדחקה של הדיסוננס הקוגניטיבי הוא המאפשר לבני האדם לגדל במכלאות נתעבות אינספור חזירים אומללים, לשחוט מדי יום המונים מהם, וכאשר מעשי הרשע הללו מולידים תחלואים שיש בהם לפגוע בבני אדם, מחסלים באחת מיליוני בעלי-חיים בלי להניד עפעף, מבלי לראות את הפשע המוסרי של כל תעשיית המוות הזו, מבלי להבין את גודל הזוועה, בלי להבין שאושוויץ זה לא מקום וזה לא פרק בהיסטוריה אלא זה דפוס התנהגות אנושית והוא מתרחש יום יום ושעה שעה

    • אכן תעשיית מוות. אכן זוועה

      אם אני מבין נכון את האלטרנטיבה שלך, אזי תעשיית המוות הזאת לא היתה קיימת כלל והחזירים האומללים, כלל לא היו נולדים

      אני נזכר כעת במערכון המפורסם בו קרן מור משחקת גברת טיבעונית ותמהונית אשר נכנסת למסעדה וגוערת באנשים במקום שהם רוצחים אגבניות וחסה.

      פעם כאשר נשאלת ברצינות בנושא זה אמרת, אם זכרוני לא מטעה אותי, שההבדל בין תרנגולת או חזיר לבין חסה זה שבעלי החיים לא רוצים שיעוללו להם את הזוועות ההן בעוד לצמחים אין תחושה , רגש או רצון

      אם נחזור לרגע לעניין החזירים האומללים אשאל האם אתה חושב שהם היו מעדיפים לא להיוולד כלל או להיווולד לתוך העולם המרושע והאכזר בו ירצחו בסופו של דבר

      מדובר כמובן בשאלה רצינית

      • ראשית, מבחינה פילוסופית לא ניתן להשוות בין החיים להעדרם, אלא רק בין אלטרנטיבות בתוך החיים. ואף על פי כן היו שהביעו עמדה; המלך שלמה למשל, קבע כי טוב יום המוות
        מיום הלידה (קוהלת, ז, א), בניגוד אולי לדעתם של מרבית האנשים. מכל מקום, החוואים המרושעים תאבי הבצע אשר מגדלים את בעלי החיים בתנאי כליאה מחפירים כדי לשכור בחייהם ובבשרם, אינם אחראים לכך שבעל-חיים זה או אחר בא לעולם, אלא הם רק מספקים לו מזון ותנאים (עלובים) מרגע שנוצר. אך מרגע שנוצר יצור תאב חיים והנאה, בעל רצון, תחושה ובינה, חובה עלינו לנהוג בו בהגינות ובחמלה ולא ברישעות חלילה. זה הרי ברור מאליו לכל אדם הגון. ומי שעדיין מתלבט ישאל את עצמו האם היה מחזיק טובה לחוואי אשר היה כולא בכפייה המוני בני-אדם ומרבה אותם כדי לשחוט ולמכור את גופותיהם למסעדות מהוגנות, נקיות ותרבותיות, עם מפיות לבנות ומוסיקת רקע נעימה; יש לנו היום בתפריט תינוק אסייתי ברוטב עגבניות ועשבי תיבול שהולך מצוין עם קברנה-סובניון. אתם מעדיפים עם או בלי הראש? או שתרצו דווקא להזמין ילד-חלב צעיר מזן סלאבי שזה הרגע נשחט. טרי-טרי. מומלץ לעשות את זה ‘רֶייר’ או ‘וֶּול-דאן’, וזה הולך מצוין עם כבד מרוקאי ליד, זו המומחיות של השף שלנו, ממש כדאי ! נו, מה נאמר, כיוון שלמרבה הזוועה תיאור סוריאליסטי זה מתרחש בעולמנו יום-יום ושעה-שעה, ובמיליונים רבים, אולי בכל זאת צדק המלך שלמה

        • ההשוואה שאתה עושה מצמררת ומדירה שינה מעיני!ן

          ברם, מבחינה לוגית אייני מסכים עם טענתך ששמגדלי בעלי החיים אינם אחראים לכך שבעלי חיים באים לעולם

          הרי ברור שאם יום אחד הם “יחזרו בתשובה”, ויחליטו שאחרי המחזור הנוכחי הם יעברו למקצוע אחר, אזי הם יפסיקו את רוויתם התעשייתית והמלאכותית של בעלי החיים האומלילים

  2. תגובותיי על מאמר הדן ביחסם הטוב של הנאצים לבעלי-חיים

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3704346,00.html

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3704399,00.html

  3. :הקישור מטה כולל התעמתות שלי עם שוחט
    http://lifeinisrael.blogspot.com/2007/08/yesterdays-shchita.html
    .זהירות: לא לבעלי לב חלש – האתר מכיל תמונות מזוויעות

  4. לדעתי רעיון הדיסוננס הקוגניטיבי של הצמחונות יכול להוות כר נרחב למחקר מדעי פורה. מדוע אינך פועל לפרסם
    ?את התזה שלך בז’ורנלים מדעיים

    • בסוגיה זו העניין שלי אינו מדעי אלא פוליטי – אין מטרתי לחדש חידושים לגבי המציאות כי אם לשנותה מיסודה

  5. דומה כי נועם ליבנה שאל ממני את רעיון הדיסוננס הקוגניטיבי של הצמחונות תוך שהוא מחיל אותו על הציבור הישראלי השש אלי קרב

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3657007,00.html

    משמח לראות שאבחנתי תופסת תאוצה ומופצת ברבים

  6. ומעניין לעניין באותו עניין: תוך כדי דיון בשימוש במוצרים שלא נוסו על בעלי חיים, עלה בידי לנסח מושג חשוב
    :נוסף, הקשור לדיסוננס הקוגניטיבי של הצמחונות
    .סולם-ערכים אפוסטריורי. להלן קישור לתגובתי זו

  7. אחד מידידיי שאל אותי מהו בכלל דיסוננס קוגניטיבי. ובכן, הויקיפדיה פתוחה לכולם, ובכ”ז להלן הסבר קצר בתוספת
    :דוגמה נאה מאת תומר פרסיקו מ-אן-אר-ג’י

    אחת התיאוריות המעניינות בפסיכולוגיה היא תיאורית “הדיסוננס הקוגניטיבי” של לאון פסטינגר. פסטינגר היה הראשון שחקר לעומק את אותו דפוס מוזר, בו המחזיקים באמונה מסוימת, אשר מבחינה עובדתית ברור שהתבדתה, אינם מרפים ממנה. [...]דיסוננס קוגניטיבי, בקצרה, מתרחש בכל פעם שידיעה או אמונה או פעולה שלנו סותרת ידיעה או אמונה או פעולה אחרת. למשל, אם אנחנו יודעים שדיבור בטלפון סלולרי צולה לנו את המוח בקרינה ואנחנו בכל זאת מדברים, הרי שאנחנו במצב של דיסוננס קוגניטיבי. עכשיו, יותר מאשר לא נעימה לנו הקרינה, לא נעים לנו הדיסוננס (כנראה שיש לנו איזשהו רצון כמוס להיות שלמים), ולכן, אומר פסטינגר, נחתור להתגבר עליו כמה שיותר מהר, בדרך כלל על ידי המצאת תירוצים שונים, מדוע בכל זאת “זה בסדר”. כמובן, במקרה של הדיבור בסלולרי, זה לא ממש קשה (הרי “אני בכלל לא מדבר/ת הרבה”) , ומאידך אפשר גם להפסיק לדבר (נו, תיאורטית); אבל מה אם האדם משוכנע ובטוח כל כולו באמונה שלו או במעשיו, מה אם כל חייו סובבים סביב חזון מסוים, והנה מתחוור לו מעל לכל ספק כי חזון זה לא יקום ולא יהיה? דבר כזה, אומר פסטינגר, למעשה כמעט אף פעם לא יקרה, שכן אותו אדם, אף אם כל העובדות מצביעות על כך, לעולם לא יכיר בכך שהחזון על פיו הוא חי אינו אמת. כל תירוץ ורציונליזציה בעולם יישלפו, ואף המציאות עצמה תוכחש, ובלבד שלא ייפול עמוד התווך האמוני שמחזיק את
    .רצפת הפלקל האידיאולוגית של אותו אדם
    http://www.nrg.co.il/online/15/ART/965/047.html

  8. מסכנה התרנגולת! נחסוך לה את הטראומה ונסתפק במאכלים
    !צמחיים, המוסיפים בריאות

  9. :להלן מובאה בהקשר לדבריה של אסתר

    כְּשֶׁמוֹחֵנוּ נִבְהָל כְּמוֹ עֵינֵי תַּרְנְגֹלֶת
    שֶׁבְּאֶמְצַע נִמְנוּם נֶחְטְפָה מֵהַלּוּל
    וְהִיא מְפַרְפֶּרֶת בְּחֹסֶר יְכֹלֶת
    פּוֹעֶרֶת מַקּוֹר מְשֻׁתָּק מִבִּלְבּוּל

    ===========================
    .תיאור מבעית זה מתוך “התנים” מאת חמוטל בר-יוסף

  10. תודה לך אסתר על דבריך. אנשים כמוך הממליצים מנסיונם הרב על אורח חיים צמחוני פועלים כשגרירים הטובים ביותר
    .עבור רעיון הצמחונות והשמירה על בעלי החיים

    ובשולי הדברים, תיאורך אודות אופן החיסול המזעזע של העופות החולים, אשר התבצע במצובה ומתבצע בוודאי גם כיום בכל לול בארצנו, מיטיב להמחיש כיצד מסוגלים רוב בני האדם לבצע מעשי זוועה איומים מבלי לתת על כך את הדעת, מתוך הדחקה של עצם המחשבה על האפשרות
    .שמעשיהם רעים. זהו בדיוק הדיסוננס הקוגניטיבי עליו כתבתי בפוסט זה

  11. בתור מי שצמחונית כבר לפחות 55 שנה, אני חושבת
    .שהרעיון ממש לעניין וממליצה עליו לכולם

    אציין שלמעשה מעולם לא אהבתי בשר. אך בעיקר כשעבדתי בלול של קיבוץ מצובה, ונאלצתי לחסל עופות חולים על ידי תלישת צווארם תוך דריכה עליהם – הפסקתי מיד כל טעימה של בשרים. עובדה היא שתזונה זו עושה לי אך טוב – אני ממליצה להתעניין בנידון במרפאה
    .או בקופת חולים

  12. מאמר מעניין. לראשונה מזה זמן רב של שיטוט באינטרנט
    .שנתקלתי בטקסט שרציתי להמשיך ולקרוא
    (: עשיתי כמובן מנוי לאתר והגבתי לתגובתך אצלנו בבלוג
    תודה

  13. אלדד מוכיח שוב את חוסר מוסריותו הנפשעת. מה שנעשה באותם קופים אומללים הוא פשע שאינו נופל בחומרתו ממעשי הנאצים, ומי שתומך במעשים אלה מקומו בכלא, שם לא יוכל
    .להשמיע באוזנינו את דבריו הנפשעים
    רבים, ביניהם אנשי עיתונות, טועים ורואים באלדד אדם הגון וישר וזאת משום סגנון הדיבור שלו. למעשה, מה שבדרך כלל משכנע אנשים זה סגנון דיבור ולא תוכן הדברים: אדם המדבר בחי”ת ועי”ן משכנע קבוצה
    ,מסוימת, אחר, המשתמש בסוג מסוים של ביטויים משכנע קבוצה שונה
    .וכו’. אלדד הוא נחש בעל סגנון דיבור של אדם הגון
    ולגופו של עניין: אין משום צביעות בשימוש בתרופות מצילות חיים, גם אם נוסו על בעלי-חיים, כיוון שאי-השימוש בתרופה יהרוג את החולה ולא יציל את בעל-החיים שכבר התעללו בו ורצחו אותו. מובן שאם יש אפשרות לבחור בין תרופה שבהכנתה לא התעללו בחיות לבין תרופה שיוצריה פעלו ברשעות כלפי בעלי-חיים, נבחר בראשונה על פני השנייה. אולם התביעה המרכזית שלנו נוגעת לעתיד ולא לעבר (את הקוף המת כבר לא נוכל להציל): עלינו לפעול על-מנת להפסיק לאלתר את ההתעללות והרצח, עלינו להציל את הקוף שברגעים אלה ממש בני-עוולה הולכים לנסר את גולגלתו !! זהו לא סיפור אימים ולא סרט בדיוני, זו המציאות ואלה מעשים
    .המתבצעים יום יום ושעה שעה באין מפריע

  14. אשמח לשמוע את תגובתך לדבריו המאתגרים של חבר הכנסת אריה אלדד

    מנגד טען פרופ’ אריה אלדד (איחוד לאומי – מפד”ל) כי חשיפת הניסויים על ידי עמותת “תנו לחיות לחיות” ב”בידיעות אחרונות” היא “דוגמא מצויינת לעיתונות צהובה ופופוליסטית, שמנסה למכור עיתונים, מלאה שקרים עטופים בתמונות עצובות של קופים ומצליחה להוליך שולל אנשים נבונים”, הדגיש אלדד והוסיף. “אני מוכן לקבל עמדות מוסריות לאנשים המתנגדים לניסויים בבעלי חיים, בלבד שהם לא יהיו צבועים ויצהירו שהם יסרבו לקבל תרופות, מכשירים ותכשירים, או לעבור ניתוח מציל חיים שפותח באמצעות ניסויים בבעלי חיים או על מוחו של קוף עצוב”.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3484551,00.html

  15. בניתוח ההיסטורי של התמורות בדעת הקהל בעניין הנסיגה מלבנון חשוב לזכור את תרומתם של פוליטיקאים כגון יוסי ביילין ועיתונאים כגון עופר שלח. זאת כמובן מבלי להפחית בחשיבות העצומה של תנועת ארבע אימהות. ן

    מעניין להיזכר שהחלטת ממשלת ברק על היציאה מלבנון התקבלה ברוב
    של 23 תומכים ואפס(!) מתנגדים. בין התומכים היו אנשי צבא אשר התנגדו לרעיון הנסיגה כאשר לבשו מדים: ברק עצמו, אמנון שחק, איציק מרדכי, מתן וילנאי, אפריים סנה וכו.. ן


Leave a response

Your response:

Categories